רוב בעלי הרכב בטוחים שאם לא הם נהגו, אי אפשר לקחת מהם את הרכב. ההנחה הזו מתנפצת בדרך כלל בשיחת טלפון: הבן, שקיבל את הרכב "רק לערב", נעצר בבדיקה, ומתברר שנהג בלי רישיון בתוקף או אחרי שתייה. הוא מקבל דוח, והרכב מקבל הודעה על איסור שימוש. ההודעה אינה מופנית רק לנהג. היא מופנית לרכב עצמו, והבעלים, שלא היה במקום ולא עבר שום עבירה, מגלה שהרכב הועבר למגרש אחסנה, שרישיון הרכב נלקח, ושבמשך 30 יום לפחות לא יוכל להשתמש בו. מה שרוב הבעלים אינם יודעים הוא שהחוק כן נותן להם דרך לבטל את ההשבתה, אבל רק בתנאים מסוימים, ובפרק זמן שבו כל יום שעובר מקטין את הטעם להיאבק.

עיקרי הדברים

  • השבתה מנהלית היא איסור על שימוש ברכב - לפי סעיף 57א לפקודת התעבורה, היא נמשכת 30 יום, ו-60 יום כשאותו רכב כבר הושבת בשלוש השנים הקודמות.
  • היא חלה רק על עבירות מסוימות - העבירות מפורטות בתוספת השביעית לפקודה, ובהן נהיגה בלי רישיון, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשכרות והפקרה.
  • היא פוגעת בבעלים גם כשלא הוא נהג - ההודעה חלה על הרכב, ובעל הרכב צריך להוכיח את ההגנה שלו.
  • יש שתי הגנות שמחייבות ביטול - הרכב נלקח בלי ידיעת הבעלים והסכמתם, או שהנהג פעל בניגוד להוראותיהם והם עשו כל שביכולתם כדי למנוע את העבירה.
  • הבקשה לביטול מוגשת לבית המשפט לתעבורה - וגם כשאין הגנה מלאה, בית המשפט רשאי לבטל או לקצר מנימוקים אחרים.
  • הבעלים משלם את הגרירה והאחסנה - והרכב יכול להיות מוחזק במגרש עד לתשלום.

מה זו השבתה מנהלית, ולמה היא פוגעת דווקא בבעלים

סעיף 57א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, מאפשר למשטרה לתת הודעה על איסור שימוש ברכב, שמכונה בשפה היומיומית השבתה מנהלית. כשהיה לשוטר יסוד להניח שנהג עבר לעיניו אחת העבירות המפורטות בתוספת השביעית לפקודה, רשאי קצין משטרה לתת הודעה שאוסרת את השימוש ברכב שבו נעברה העבירה[1]. ההודעה תקפה ל-30 יום, ול-60 יום אם בשלוש השנים שקדמו לה כבר ניתנה הודעה כזו לגבי אותו רכב, או צו של בית משפט על איסור שימוש בו.

ההיגיון של ההסדר הוא מניעתי: לעצור מיד את השימוש ברכב שבו נעברה עבירה מסוכנת, בלי לחכות להליך פלילי שיימשך חודשים[5]. אבל ההיגיון הזה מוביל לתוצאה שרבים מתקשים לקבל. האיסור אינו מכוון לנהג, אלא לרכב, ולכן הוא פוגע בבעליו, גם כשהבעלים לא היה ברכב ולא ידע מה קרה.

הביצוע עצמו מוסדר בפקודה ובתקנות התעבורה (איסור שימוש ברכב), התשנ"ט-1999[2]. ההודעה קובעת מגרש שבו יוחזק הרכב, תוך התחשבות בהצעת הנהג, ואסור להוציא את הרכב מהמגרש בלי אישור בכתב של קצין משטרה. המשטרה מודיעה על כך לרשות הרישוי, ובעל הרכב חייב למסור את רישיון הרכב למשטרה בתוך התקופה שנקבעה בתקנות. כשהנהג אינו הבעלים, עותק מההודעה נמסר גם לבעלים.

חשוב להבחין בין ההשבתה לבין צעדים אחרים שעשויים להינקט באותו אירוע. השבתת הרכב אינה פסילת רישיון הנהיגה של הנהג, ושני הצעדים יכולים לחול יחד על אותו אירוע, כל אחד לפי סעיף אחר ועם הליך ביטול נפרד. הנהג עשוי לקבל גם פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה שלו, והבעלים יתמודד בנפרד עם השבתת הרכב.

אילו עבירות מובילות להשבתה

השבתה מנהלית אינה נגזרת מכל עבירת תנועה. היא אפשרית רק בעבירות שמפורטות בתוספת השביעית לפקודה, ולא בעבירות שהעונש עליהן קנס בלבד. הרשימה כוללת עבירות שהמחוקק ראה בהן סיכון מיוחד, ובראשן:

נהיגה בלי רישיון נהיגה, למעט מקרה שבו הרישיון פקע ולא חודש. בעל רכב שהרשה ביודעין למי שאין לו רישיון לנהוג ברכבו. נהיגה בזמן פסילה, או נהיגה ברכב שכבר חל עליו איסור שימוש. נהיגה בשכרות. הפקרה אחרי תאונה שבה נפגע אדם. עבירות מסוימות במפגש עם מסילת ברזל. הפרות של חובת הליווי של נהג חדש. ועבירות שעניינן מצב בטיחותי של הרכב, כמו ליקויים בהגה, בבלמים או בסרנים, ועוד כמה עבירות שמנויות בתוספת.

לצד אלה, סעיף 57א מאפשר גם השבתה של רכב מסחרי שנמצא בשקילה שמשקלו הכולל, יחד עם המטען, עולה על המשקל המותר לפי רישיון הרכב. במקרה כזה ההודעה מפרטת גם היכן יש לפרוק את המטען העודף. בפועל, רוב תיקי ההשבתה שמגיעים לטיפול משפטי נוגעים לנהיגה בלי רישיון, לנהיגה בשכרות ולנהיגה בזמן פסילה.

חשוב לדעת: רישיון שפקע אינו נהיגה בלי רישיון לעניין זה

התוספת השביעית מחריגה במפורש את המקרה שבו רישיון הנהיגה פקע ולא חודש. נהג שהרישיון שלו פקע מפני שלא שילם את האגרה בזמן אינו נמצא באותו מצב כמו מי שמעולם לא הוציא רישיון, או שהרישיון שלו נשלל. אם הרכב הושבת בגלל רישיון שפשוט לא חודש, זו נקודה שיש לבדוק מיד, משום שהיא עשויה להוביל לביטול ההודעה.

"לא אני נהגתי": ההגנות של בעל הרכב

החוק מכיר בכך שבעל רכב אינו תמיד אחראי למה שעשה מי שנהג ברכבו, וקובע לו הגנות בשלושה שלבים. השלב הראשון הוא קצין המשטרה עצמו. לפי סעיף 57א(ה), הקצין חייב לבטל את ההודעה אם הבעלים הוכיח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו, או אם שוכנע שלא יוגש כתב אישום בגין העבירה[1]. ההודעה מתבטלת גם אם האישום בוטל.

השלב השני הוא בית המשפט. סעיף 57ב לפקודה קובע שבעל הרכב, או מי שנהג בו, רשאי לבקש מבית המשפט המוסמך לדון בעבירות תעבורה לבטל את ההודעה. בית המשפט חייב לבטל אותה אם הוכח אחד משני דברים: שהרכב נלקח בלי ידיעת הבעלים ובלי הסכמתו, או שהנהג פעל בניגוד להוראות הבעלים, והבעלים עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

ההגנה השנייה היא זו שעוסקת במקרה הנפוץ ביותר: הבעלים מסר את הרכב מרצונו, למשל לבן משפחה, אבל לא הסכים לעבירה. כאן הבעלים צריך להראות לא רק שלא ידע, אלא שנקט צעדים ממשיים כדי למנוע אותה. בעל רכב שידע שבנו אינו מחזיק ברישיון בתוקף ובכל זאת השאיר את המפתחות במקום נגיש, יתקשה לעמוד בדרישה. הדרישה "עשה כל שביכולתו" היא דרישה אקטיבית, והיא נבחנת לפי מה שהבעלים עשה לפני העבירה, לא לפי מה שהוא אומר אחריה.

השלב השלישי הוא שיקול הדעת של בית המשפט. סעיף 57ב(ג) מאפשר לבית המשפט לבטל את ההודעה או לקצר את תקופתה גם כשאף אחת מההגנות המלאות אינה מתקיימת, מנימוקים אחרים, ובכלל זה בשים לב ליחסים שבין הבעלים לבין הנהג. כאן נכנסים שיקולים כמו התלות של המשפחה ברכב, צורכי פרנסה, מצב בריאותי, או העובדה שהרכב שייך לחברה ושימש עובד שפעל על דעת עצמו.

איך מבקשים ביטול: הבקשה לבית המשפט לתעבורה

הבקשה לביטול ההודעה מוגשת לבית המשפט לתעבורה. שירות הממשלה הזמין מאפשר להגיש בקשה בתיק תעבורה, יחד עם המסמכים הנדרשים[4]. לפני שבית המשפט מחליט, הוא שומע את עמדת התביעה המשטרתית, ולכן הבקשה צריכה להיות מבוססת כבר בשלב הגשתה ולא להסתמך על כך שהפרטים יושלמו בדיון.

הפקודה אינה קובעת מועד אחרון להגשת הבקשה, אבל הזמן הוא הגורם המכריע. ההשבתה נמשכת 30 יום, ובקשה שמוגשת בשבוע השלישי, ונקבעת לדיון כמה ימים אחר כך, משיגה במקרה הטוב קיצור של ימים ספורים. מי שרוצה להשיג ביטול של ממש צריך להגיש את הבקשה בימים הראשונים, ולא להמתין לראות אם המשטרה תבטל את ההודעה מעצמה. בנוסף, ההחלטה של בית המשפט בבקשה ניתנת לערעור לבית המשפט המחוזי, לפי סעיף 57ה לפקודה.

הבקשה טובה כמו הראיות שמצורפות אליה. כשהטענה היא שהרכב נלקח בלי הסכמה, צריך להראות איך זה קרה: תלונה במשטרה על שימוש ברכב בלי רשות, הודעות שמראות שהבעלים לא ידע, או עדות על המקום שבו נשמרו המפתחות. כשהטענה היא שהנהג פעל בניגוד להוראות, צריך להראות מה היו ההוראות ומה נעשה כדי לאכוף אותן.

מה כדאי לצרף לבקשה לביטול השבתה

  • העתק ההודעה על איסור השימוש, והדוח שניתן לנהג
  • רישיון הרכב, או אישור שנמסר למשטרה
  • מסמך שמראה מי הבעלים הרשום, ובחברה גם מי האחראי על הרכב
  • תצהיר של הבעלים על הנסיבות: למי נמסר הרכב, למה ומה נאמר לו
  • ראיות להוראות שניתנו לנהג, כמו הודעות או נוהל כתוב בחברה
  • אם הרכב נלקח בלי רשות, העתק של תלונה במשטרה
  • מסמכים על התלות ברכב: עבודה, טיפול רפואי, הסעת ילדים או אדם עם מוגבלות
  • אם הרישיון של הנהג פקע ולא חודש, אישור על כך ממשרד הרישוי

העלויות: גרירה, אחסנה ושחרור הרכב

החלק הכספי מפתיע בעלי רכב רבים. לפי סעיף 57ד לפקודה, בעל הרכב נושא בהוצאות ההובלה של הרכב למגרש האחסנה ובהוצאות האחסנה עצמה, לפי התעריפים שנקבעו[1][3]. הרכב יכול להיות מוחזק במגרש עד שההוצאות ישולמו, גם אחרי שתקופת ההשבתה הסתיימה. בית המשפט רשאי, לבקשה, לתת הוראות בעניין ההוצאות לאחר שמיעת הצדדים, ולכן כאשר ההשבתה מבוטלת כדאי לבקש במסגרת אותה בקשה גם הוראה לגבי העלויות.

בסיום התקופה, או כשההודעה מבוטלת, רישיון הרכב מוחזר לבעלים לפי סעיף 57ז והתקנות, והרכב משוחרר מהמגרש. בפועל, השחרור מהמגרש מותנה באישור משטרתי על כך שהרכב שוחרר, ובתשלום ההוצאות. בעל רכב שאינו מגיע לאסוף את רכבו בזמן עלול לצבור הוצאות אחסנה נוספות, ולכן כדאי לברר מראש את מועד השחרור ואת הדרישות של המגרש.

לנקודה הזו יש משמעות גם להחלטה אם להגיש בקשה. כשההשבתה כבר עומדת לפני סיום, לעתים עדיף לוותר על ההליך ולהתמקד בשחרור מהיר ובצמצום העלויות. כשהיא רק התחילה, הבקשה יכולה לחסוך גם ימי שימוש וגם ימי אחסנה.

כשבית המשפט אוסר את השימוש אחרי הרשעה

לצד ההשבתה המנהלית קיים גם איסור שיפוטי. סעיף 57ג לפקודה מאפשר לבית המשפט, כשהוא מרשיע אדם בעבירת תעבורה, להוסיף לעונש צו שאוסר את השימוש ברכב שבו נעברה העבירה, לתקופה של עד 120 יום[1]. בעבירה של חציית צומת ברמזור אדום בנסיבות מחמירות, התקופה המינימלית היא 60 יום.

גם כאן יש לבעל הרכב זכות להישמע לפני שהצו ניתן, וגם כאן לא יינתן צו אם הוכח שהרכב נלקח בלי ידיעתו והסכמתו, או שהנהג פעל בניגוד להוראותיו והבעלים עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. בעל רכב שלא הוזמן לדיון ונודע לו על הצו רק לאחר מכן, רשאי לבקש מבית המשפט לדון בעניין מחדש.

המשמעות המעשית היא שבעל רכב שהושבת מנהלית אינו בהכרח סיים את ההתמודדות כשהרכב חוזר אליו. אם הנהג יורשע, התביעה עשויה לבקש איסור שימוש נוסף. מי שכבר בנה בשלב המנהלי תשתית ראייתית להגנתו, יוכל להשתמש בה גם בשלב השיפוטי.

נוהגים ברכב המושבת: עבירה חדשה

הפיתוי להשתמש ברכב "רק לנסיעה קצרה" בזמן ההשבתה מובן, במיוחד כשהרכב הוא כלי עבודה. אבל סעיף 67 לפקודה קובע שנהיגה ברכב שחל עליו איסור שימוש לפי סעיף 57א או 57ג, או מסירתו לאחר כדי שינהג בו, היא עבירה שהעונש עליה עד שלוש שנות מאסר. היא גם מופיעה בעצמה בתוספת השביעית, ולכן מובילה להשבתה נוספת, הפעם ל-60 יום.

מעבר לכך, הוצאת הרכב מהמגרש בלי אישור בכתב של קצין משטרה אסורה בפני עצמה. בעל רכב שמצא את הרכב חונה במגרש שקרוב לביתו, או שהציע את המגרש בעצמו, אינו רשאי להזיז אותו עד שקיבל אישור.

הפתרון הנכון למי שזקוק לרכב בתקופת ההשבתה הוא בקשה מסודרת לביטול או לקיצור, שמפרטת את הצורך ומצרפת לו ראיות. בתי המשפט מתחשבים בצורכי פרנסה ובמצבים רפואיים, אבל רק כשהם מוצגים במסגרת ההליך. מי שבחר לפתור את הבעיה בעצמו מאבד את האפשרות הזו, ולעתים מוסיף לנהג, שאולי כבר מואשם בנהיגה ללא רישיון, עבירה נוספת.

💡 טיפ מהמשרד

לפני שמשאילים רכב, בדקו את רישיון הנהיגה של מי שמקבל אותו, ושלחו לו הודעה קצרה בכתב עם התנאים: מי נוהג, לאן ועד מתי, ושאסור לנהוג אחרי שתייה. זה נראה מוגזם בתוך המשפחה, אבל הודעה כזו היא בדיוק הראיה שבית המשפט מחפש כשבעל רכב טוען שעשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

מילון מושגים

  • השבתה מנהלית - הודעה של קצין משטרה לפי סעיף 57א לפקודת התעבורה, שאוסרת את השימוש ברכב ל-30 יום, או ל-60 יום ברכב שכבר הושבת בשלוש השנים הקודמות.
  • התוספת השביעית - הרשימה בפקודת התעבורה של העבירות שבגינן ניתן להשבית רכב באופן מנהלי.
  • איסור שימוש שיפוטי - צו של בית משפט לפי סעיף 57ג, שניתן עם הרשעה בעבירת תעבורה, לתקופה של עד 120 יום.
  • בעל רכב - הבעלים הרשום של הרכב, שההשבתה פוגעת בו גם כשלא נהג, ושהחוק מקנה לו הגנות מיוחדות.
  • מגרש אחסנה - המקום שבו מוחזק הרכב בתקופת ההשבתה. ההוצאות על הגרירה והאחסנה מוטלות על הבעלים.
  • פסילה מנהלית - שלילה זמנית של רישיון הנהיגה של הנהג בידי המשטרה. זהו צעד נפרד מהשבתת הרכב, שיכול לחול במקביל.

שאלות ותשובות

הרכב שלי הושבת ולא אני נהגתי. זה חוקי?

כן, ההודעה על איסור שימוש חלה על הרכב שבו נעברה העבירה, ולא רק על הנהג. אבל לבעלים יש הגנות. הקצין חייב לבטל את ההודעה אם הוכח שהרכב נלקח בלי ידיעת הבעלים והסכמתו, ובית המשפט לתעבורה חייב לבטל אותה גם אם הוכח שהנהג פעל בניגוד להוראות הבעלים והבעלים עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

לכמה זמן משביתים רכב?

השבתה מנהלית לפי סעיף 57א לפקודת התעבורה נמשכת 30 יום. אם בשלוש השנים הקודמות כבר ניתנה הודעה כזו לגבי אותו רכב, או צו שיפוטי על איסור שימוש בו, התקופה היא 60 יום. בנוסף, כשהנהג מורשע, בית המשפט רשאי לאסור את השימוש ברכב לתקופה של עד 120 יום.

איך מבקשים לשחרר את הרכב לפני תום התקופה?

מגישים בקשה לבית המשפט לתעבורה לפי סעיף 57ב לפקודה. בית המשפט שומע את עמדת התביעה, וחייב לבטל את ההודעה אם הוכחה אחת ההגנות של הבעלים. גם בלי הגנה מלאה הוא רשאי לבטל או לקצר מנימוקים אחרים, כמו היחסים בין הבעלים לנהג או התלות ברכב. כדאי להגיש בימים הראשונים, משום שההשבתה עצמה נמשכת 30 יום בלבד.

מי משלם על הגרירה והאחסנה?

לפי סעיף 57ד לפקודת התעבורה, בעל הרכב נושא בהוצאות ההובלה למגרש ובהוצאות האחסנה, והרכב יכול להיות מוחזק עד שההוצאות ישולמו. בית המשפט רשאי לתת הוראות בעניין ההוצאות לאחר שמיעת הצדדים, ולכן כשמבקשים לבטל את ההשבתה כדאי לבקש באותה בקשה גם הוראה לגבי העלויות.

מקורות

  1. [1] פקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, סעיפים 57א עד 57ז, 67 והתוספת השביעית - נבו
  2. [2] תקנות התעבורה (איסור שימוש ברכב), התשנ"ט-1999 - נבו
  3. [3] תקנות התעבורה (איסור שימוש ברכב - מגרשי אחסנה), התשס"ו-2006 - נבו
  4. [4] הגשת בקשה כללית בתיק תעבורה - gov.il
  5. [5] דיני תעבורה - ויקיפדיה

הבהרה: המידע במאמר זה הוא מידע כללי, ומשקף את המצב המשפטי במועד כתיבתו. הוא אינו ייעוץ משפטי ואינו תחליף לבדיקה של המקרה הספציפי שלכם על ידי עורך דין.

הרכב שלכם הושבת?

כל יום שעובר מקטין את מה שאפשר להשיג בבקשה לביטול. פנייה למשרד עו"ד סיוון כהן בימים הראשונים מאפשרת לבנות את ההגנה שלכם ולהגיש אותה בזמן.