נסיעה בלילה, כביש פנימי לא מואר, ופתאום מכה עמומה בצד הרכב. אולי בור, אולי פח אשפה, אולי משהו אחר. הנהג מאט, מסתכל במראה, לא רואה דבר וממשיך הביתה. בבוקר הוא מגלה שקע בכנף, ובצהריים שוטר מתקשר: הולך רגל נפגע באותו מקום ובאותה שעה, ומצלמת אבטחה קלטה את מספר הרכב. בתוך שעות אחדות הנהג הופך מאדם שאולי היה מעורב בתאונה לחשוד בהפקרה, עבירה שבנסיבות מסוימות העונש עליה כבד מהעונש על התאונה עצמה. ההגנה בתיק כזה אינה מתחילה בשאלה מי אשם בתאונה, אלא בשאלה אחרת לגמרי: מה הנהג ידע, ומה היה עליו לדעת, ברגע שבו החליט להמשיך לנסוע.

עיקרי הדברים

  • ההפקרה היא עבירה נפרדת מהתאונה - היא חלה על נהג שהיה מעורב בתאונה, גם אם לא הוא שגרם לה.
  • שלוש מדרגות ענישה - עד שלוש שנות מאסר, עד שבע שנים, ועד ארבע עשרה שנים כשנגרמה חבלה חמורה או מוות.
  • "היה עליו לדעת" מספיק במדרגה הראשונה - נהג שהיה עליו לדעת שאדם נפגע או עשוי היה להיפגע ולא עצר, עובר עבירה גם בלי ידיעה ודאית.
  • לעצור לא מספיק - החוק מחייב גם להזעיק עזרה, וההגדרה כוללת המתנה ליד הנפגע עד שהעזרה מגיעה.
  • פסילת מינימום של שלוש שנים - הרשעה בהפקרה גוררת פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון לשלוש שנים לפחות, אלא בנסיבות מיוחדות.
  • גם הנוסע חייב לפעול - נוסע ברכב שהיה מעורב בתאונה עם נפגע חייב להזעיק גורמי הצלה אם הנהג לא עשה זאת.

שלוש מדרגות: מה קובע סעיף 64א

עבירת ההפקרה מעוגנת בסעיף 64א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, בנוסח שנקבע בתיקון מס' 101 לפקודה משנת 2011[1][3]. התיקון החליף את הסעיף הקודם ובנה את העבירה כמדרג של שלוש רמות, לפי מה שהנהג ידע או היה עליו לדעת, ולפי חומרת הפגיעה.

המדרגה הראשונה, בסעיף קטן (א), חלה על נוהג רכב שהיה מעורב בתאונה שבה נפגע אדם, שהיה עליו לדעת כי בתאונה נפגע אדם או עשוי היה להיפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה או קרוב אליו ככל האפשר כדי לעמוד על תוצאות התאונה ולהזעיק עזרה. העונש עד שלוש שנות מאסר. המדרגה השנייה, בסעיף קטן (ב), חלה על נהג שהיה מעורב בתאונה שבה נפגע אדם ולא עצר כדי לעמוד על התוצאות, או שעצר אך לא הזעיק עזרה. העונש עד שבע שנות מאסר. המדרגה השלישית, בסעיף קטן (ג), חלה על אותו מעשה כשבתאונה נגרמה לאדם חבלה חמורה או מוות. העונש עד ארבע עשרה שנות מאסר.

שתי נקודות במבנה הזה חשובות במיוחד. הראשונה: העבירה מדברת על נהג "שהיה מעורב" בתאונה, ולא על נהג שגרם לה. נהג שלא היה אשם כלל בתאונה, ושהולך הרגל קפץ לפני רכבו, עדיין עובר עבירת הפקרה אם המשיך לנסוע. השנייה: סעיף קטן (ד) מגביל את שיקול הדעת בענישה. כשבית המשפט מטיל מאסר לפי סעיפים קטנים (ב) או (ג), לא ייתן צו מבחן אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו, ולא יטיל מאסר על תנאי בלבד.

הנוסח הזה גם מסביר מדוע הפקרה נתפסת כחמורה. החוק אינו מעניש כאן על הנהיגה עצמה, אלא על ההחלטה שלא לעצור כשאדם אולי שוכב על הכביש. בתאונה שבה נפגע אדם, הדקות הראשונות עשויות לקבוע אם יחיה ובאיזה מצב, והמחוקק ביקש להבהיר שנהג שמוותר עליהן נושא באחריות כבדה.

"הרגשתי מכה ולא ראיתי כלום": מה נחשב ידיעה

רוב התיקים של הפקרה אינם עוסקים בנהג שראה אדם נופל וברח. הם עוסקים בנהג שטוען שלא ידע. כאן נכנס ההבדל בין המדרגות. במדרגה הראשונה החוק אינו דורש ידיעה בפועל: די בכך ש"היה עליו לדעת" שאדם נפגע או עשוי היה להיפגע. המבחן הוא אובייקטיבי בעיקרו: מה נהג סביר היה מבין מהנסיבות.

הנסיבות שבית המשפט בוחן כוללות את עוצמת המכה ואת הרעש, את הנזק לרכב, את מיקום התאונה (מעבר חציה, אזור מגורים, ליד תחנת אוטובוס), את שעת היום והתאורה, את מה שנראה במראה, והאם הנהג האט או עצר לרגע ואז המשיך. נזק בשמשה הקדמית, למשל, קשה מאוד ליישב עם הטענה שהנהג חשב שפגע בפח. מנגד, מכה קלה בצד הרכב בכביש מהיר, בלי עדות לאדם בסביבה, מעוררת שאלה אמיתית.

גם במדרגות החמורות, שבהן לשון החוק אינה כוללת את המילים "היה עליו לדעת", שאלת המודעות עומדת במרכז. בדין הפלילי הכללי, מי שחשד בקיום נסיבה ונמנע מלברר אותה נחשב כמי שהיה מודע לה. נהג שחשד שאולי פגע באדם, ובחר לא לעצור ולבדוק, יתקשה לטעון שלא ידע. הטענה "לא ידעתי" חזקה רק כשהנסיבות באמת לא אפשרו לדעת, ולא כשהנהג העדיף לא לבדוק.

מה החוק מחייב לעשות אחרי תאונה עם נפגע

החובות המעשיות מפורטות בתקנה 144 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961[2]. לפיה, נוהג רכב שהיה מעורב בתאונה שבה נהרג או נפגע אדם חייב לעצור מיד את הרכב במקום התאונה או קרוב אליו ככל האפשר, ולא להזיז אותו אלא אם הדבר נדרש כדי להגיש עזרה או ששוטר התיר זאת. עליו להגיש עזרה מתאימה, למסור את פרטיו ואת פרטי הרכב, ולהודיע לתחנת המשטרה הקרובה בהקדם האפשרי.

סעיף 64א(ה) לפקודה מגדיר מהי "הזעקת עזרה" לעניין עבירת ההפקרה: הגשת עזרה מתאימה בנסיבות העניין, שיכולה לכלול הזעקת שירותי הצלה מקצועיים, המתנה ליד הנפגע עד שיגיעו, מניעת פגיעה נוספת, ומתן עזרה ראשונה למי שהוכשר לכך[1]. ההגדרה הזו חשובה, משום שהיא מבהירה שהחובה אינה מסתכמת בשיחת טלפון. נהג שהתקשר למד"א ונסע מיד, השאיר את הנפגע לבדו בדיוק ברגע שבו ההגדרה מצפה ממנו להישאר.

מה עושים מיד אחרי תאונה שבה נפגע אדם

  • לעצור מיד, במקום או קרוב אליו ככל האפשר, ולהדליק אורות מצוקה
  • לא להזיז את הרכב, אלא כדי לעזור לנפגע או לפי הוראת שוטר
  • להזעיק מד"א ומשטרה ולמסור מיקום מדויק
  • להישאר ליד הנפגע עד שהעזרה מגיעה, ולמנוע פגיעה נוספת בו
  • לתת עזרה ראשונה רק אם הוכשרתם לכך
  • למסור שם, כתובת, מספר רישיון, מספר רכב ופרטי הבעלים למשטרה ולנפגע או למי שמלווה אותו
  • לא לעזוב לפני שהמשטרה מתירה, ולא למסור גרסה מפורטת על האשמה בתאונה לפני התייעצות

עצרתם, אבל נסעתם מוקדם מדי

סוג מקרים נפוץ אחר הוא נהג שעצר, ראה את הנפגע, ובכל זאת עזב. לפעמים מתוך פאניקה, לפעמים מפני שהנפגע אמר שהוא בסדר, לפעמים מפני שעוברי אורח התקהלו ונראה היה שמישהו כבר מטפל. סעיף 64א(ב) חל במפורש גם על נהג "שעצר אך לא הזעיק עזרה", ולכן העצירה לבדה אינה מגינה.

המקרה שבו הנפגע הצהיר שהוא בסדר הוא מלכודת מיוחדת. הולך רגל או רוכב שנפל ממצב של הלם עשוי לקום, לומר שהכול בסדר ולבקש מהנהג להמשיך, ולגלות שעה אחר כך שיש לו שבר או דימום פנימי. נהג שעזב על סמך המשפט הזה, בלי למסור פרטים ובלי לוודא שמגיעה עזרה, עלול למצוא את עצמו בתיק הפקרה. "הוא אמר שהוא בסדר" אינה הגנה בפני עצמה, ולכן כדאי תמיד להשאיר פרטים ולוודא שמישהו מוסמך בדק את הנפגע.

הפתרון המעשי פשוט: גם כשנראה שאין פגיעה, למסור פרטים מלאים, לצלם את המקום ואת הנפגע אם הוא מסכים, ולהודיע למשטרה. הצעדים האלה לוקחים דקות, והם ההבדל בין עד לתאונה לבין חשוד בהפקרה.

עצור - גם הנוסע ברכב נושא בחובה

סעיף 64א1 לפקודה, שנוסף באותו תיקון, מחייב נוסע ברכב שהיה מעורב בתאונה שבה נפגע אדם להזעיק גורמי הצלה בהקדם האפשרי, אלא אם הנהג עצר והזעיק עזרה. העונש לנוסע שלא עשה כן הוא מחצית העונש הקבוע לנהג בסעיפים קטנים (ב) או (ג), והחובה אינה חלה על נוסע שטרם מלאו לו 16. נוסע שישב בשקט כשהנהג המשיך לנסוע עלול להיחקר בעצמו.

פגיעה ברכב חונה או ברכוש

לא כל "פגע וברח" הוא הפקרה. עבירת ההפקרה לפי סעיף 64א חלה על תאונה שבה נפגע אדם. פגיעה ברכוש בלבד, כמו מכונית חונה, גדר או עמוד, אינה נכנסת לגדרה[4]. אבל גם לה יש חובות.

תקנה 145 לתקנות התעבורה קובעת שבתאונה שבה נגרם נזק לרכב אחר או לרכוש אחר בלבד, על הנהג למסור את פרטיו, את פרטי הרכב והבעלים ואת פרטי הביטוח לנהג השני, לבעל הרכוש או לשוטר שבמקום. כשהרכב שנפגע אינו מאויש, עליו להשאיר על הרכב הודעה בכתב עם הפרטים במקום נראה לעין, ולהודיע לתחנת המשטרה הקרובה תוך 24 שעות, אלא אם מסר את הפרטים לשוטר[2].

הפרת החובות האלה אינה עבירה לפי סעיף 64א, אבל היא עבירה על תקנות התעבורה, וסעיף 62(7) לפקודה עוסק גם בנהג שלא עצר אחרי תאונה ולא מסר את פרטיו. העונש נמוך בהרבה מעונש ההפקרה, אך מי שפגע ברכב חונה ונסע צפוי בכל זאת לתיק פלילי, ולעתים גם לתביעה אזרחית מצד בעל הרכב. ההבדל בין המקרים האלה לבין הפקרה של אדם הוא גם הבדל בדרך שבה כדאי לנהל את כתב האישום בתאונת דרכים שמוגש בעקבותיהם.

חשוב לדעת: הנפגע מקבל פיצוי גם כשהנהג לא נמצא

מי שנפגע בתאונת פגע וברח והנהג לא אותר, אינו נשאר בלי פיצוי על נזקי הגוף. קרן קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, משלמת פיצוי במקרים שבהם אין חברת ביטוח שחייבת לפצות, ובכלל זה כשהנהג האחראי אינו ידוע[5]. אם יתברר בהמשך שהנהג נהג בלי ביטוח, או בנסיבות שהביטוח אינו מכסה, הקרן רשאית לחזור אליו ולתבוע ממנו את מה ששילמה.

הפסילה והענישה הנלווית

לצד עונש המאסר, הרשעה בהפקרה גוררת פסילת רישיון משמעותית. סעיף 40 לפקודה קובע שמי שהורשע בעבירה לפי סעיף 64א, בית המשפט יפסול אותו מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שלוש שנים לפחות, בנוסף לכל עונש אחר, אלא אם ראה בנסיבות המיוחדות של המקרה הצדקה לתקופה קצרה יותר ופירט זאת בגזר הדין[1]. סעיף 40א מחמיר עוד יותר במצבים של הרשעות חוזרות בעבירות שמנויות בו, עם פסילה של עשר שנים לפחות.

הפסילה עשויה להתחיל עוד לפני ההרשעה, ולעתים היא הפגיעה המוחשית הראשונה שהנהג חווה בתיק. כשהנהג נחשד גם בגרימת תאונה שבה נהרג אדם, מה שקורה ברוב תיקי ההפקרה הקטלניים, הפקודה מחייבת פסילה מנהלית על ידי קצין משטרה, ומחייבת את בית המשפט לפסול את הנהג עד תום ההליכים עם הגשת כתב האישום, אלא אם שוכנע שאין בכך סכנה לציבור. הבקשות והטיעונים בשלב הזה הם עולם בפני עצמו, וההיכרות עם פסילת רישיון עד תום ההליכים חיונית למי שעיסוקו או פרנסתו תלויים ברכב.

כשההפקרה מלווה בעבירות נוספות, כמו נהיגה בשכרות, נהיגה בזמן פסילה או גרימת התאונה ברשלנות, העונשים מצטברים והתמונה מסתבכת. במצבים כאלה ההפקרה עצמה נשקלת לעתים כנסיבה שמעידה על ניסיון להסתיר את העבירות האחרות, למשל כשנהג שתה ונמלט כדי שלא ייבדק, ובית המשפט מתייחס לכך בחומרה מיוחדת.

כבר נסעתם: מה עושים עכשיו

מי שקורא את המאמר הזה אחרי שכבר עזב מקום של תאונה נמצא במצב שונה מזה שתואר עד כאן, אבל הוא אינו חסר אפשרויות. הדבר הגרוע ביותר שאפשר לעשות הוא לנסות להסתיר: לתקן את הרכב במוסך מזדמן, לנקות אותו או למחוק הודעות. כל אחד מהצעדים האלה, אם יתגלה, הופך טענה של "לא ידעתי" לבלתי אמינה, ועלול להוסיף חשד לשיבוש.

ההחלטה אם לפנות למשטרה ביוזמתכם, מתי ובאיזה אופן, היא החלטה מהותית. פנייה יזומה, מהירה ומלווה בעורך דין, מבטאת נטילת אחריות ויכולה להשפיע על ההחלטות בתיק, החל משאלת המעצר ועד העונש. מנגד, היא צריכה להיעשות בזהירות, משום שהגרסה שתימסר בה תעמוד במרכז השאלה מה ידעתם ומה היה עליכם לדעת. נהגים שמגיעים בעצמם לתחנה בלי הכנה מוסרים לא פעם פרטים שמחזקים דווקא את הטענה שהבינו מה קרה.

בכל מקרה, כדאי לפעול מהר. ככל שעובר זמן, הסיכוי שהמשטרה תאתר את הרכב בעצמה גדל, והאפשרות להציג את הפנייה כיזומה נעלמת. מי שקיבל כבר זימון, או שהמשטרה הגיעה אליו, צריך להתכונן לחקירה כחשוד, ולהבין לפני שהוא נכנס אליה אילו מהעובדות שבידיו פועלות לטובתו ואילו לרעתו. אנשים שנמצאים במצב הזה מתלבטים לא פעם אם יש טעם לפנות לעורך דין, והתשובה היא שהתייעצות מוקדמת אחרי מעורבות בתאונה משנה את התוצאה דווקא בשלב הזה.

מילון מושגים

  • הפקרה אחרי פגיעה - העבירה שבסעיף 64א לפקודת התעבורה: נהג שהיה מעורב בתאונה שבה נפגע אדם ולא עצר כדי לעמוד על תוצאותיה ולהזעיק עזרה.
  • נהג מעורב בתאונה - נהג שרכבו היה חלק מהתאונה, בין אם גרם לה ובין אם לא. עבירת ההפקרה אינה מותנית באשמה בתאונה.
  • הזעקת עזרה - לפי סעיף 64א(ה), הגשת עזרה מתאימה בנסיבות, לרבות הזעקת שירותי הצלה, המתנה ליד הנפגע עד שיגיעו ומניעת פגיעה נוספת.
  • חבלה חמורה - פגיעה גופנית ברמה גבוהה, שהתקיימותה מעלה את העונש על הפקרה עד ארבע עשרה שנות מאסר.
  • פסילת מינימום - פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה שבית המשפט חייב להטיל, אלא בנסיבות מיוחדות. בהפקרה היא שלוש שנים לפחות.
  • קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, שמשלמת פיצוי כשאין ביטוח שחייב לפצות, ובכלל זה כשהנהג הפוגע לא אותר.

שאלות ותשובות

לא אני גרמתי לתאונה. אני עדיין יכול להיות מואשם בהפקרה?

כן. סעיף 64א לפקודת התעבורה חל על נהג "שהיה מעורב" בתאונה שבה נפגע אדם, ולא רק על מי שגרם לה. גם נהג שלא היה אשם כלל, ושהולך הרגל נפגע באשמתו של הולך הרגל עצמו, חייב לעצור ולהזעיק עזרה. ההפקרה היא עבירה נפרדת מהתאונה, ואפשר להיות מורשע בה גם כשמזכים מאשמה בתאונה.

מה העונש על הפקרה?

עד שלוש שנות מאסר במדרגה הראשונה, כשהיה על הנהג לדעת שאדם נפגע או עשוי היה להיפגע. עד שבע שנים כשאדם נפגע והנהג לא עצר או לא הזעיק עזרה. עד ארבע עשרה שנים כשנגרמה חבלה חמורה או מוות. בנוסף, הרשעה גוררת פסילת רישיון של שלוש שנים לפחות, ובמדרגות החמורות בית המשפט אינו רשאי להסתפק במאסר על תנאי בלבד.

פגעתי ברכב חונה ונסעתי. זו הפקרה?

לא. עבירת ההפקרה לפי סעיף 64א חלה על תאונה שבה נפגע אדם. בפגיעה ברכוש בלבד, תקנה 145 לתקנות התעבורה מחייבת למסור פרטים, ואם הרכב אינו מאויש, להשאיר עליו הודעה בכתב ולהודיע למשטרה תוך 24 שעות. הפרת החובה הזו היא עבירה על התקנות, שהעונש עליה נמוך בהרבה, אך היא עדיין עלולה להוביל לתיק פלילי ולתביעה אזרחית.

עצרתי והנפגע אמר שהוא בסדר. הייתי חייב להישאר?

החוק מחייב לא רק לעצור אלא גם להזעיק עזרה, וההגדרה של הזעקת עזרה כוללת הזעקת שירותי הצלה והמתנה ליד הנפגע עד שיגיעו, כשהדבר מתאים לנסיבות. נפגע בהלם אינו תמיד מודע לפציעתו. לכן גם כשהנפגע אומר שהכול בסדר, נכון למסור פרטים מלאים, להודיע למשטרה ולוודא שגורם מוסמך בדק אותו לפני שעוזבים.

מקורות

  1. [1] פקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, סעיפים 40, 40א, 62, 64א ו-64א1 - נבו
  2. [2] תקנות התעבורה, התשכ"א-1961, תקנות 144 עד 146 - נבו
  3. [3] חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 101), התשע"ב-2011 - הכנסת
  4. [4] תאונת פגע וברח - ויקיפדיה
  5. [5] קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים - ויקיפדיה

הבהרה: המידע במאמר זה הוא מידע כללי, ומשקף את המצב המשפטי במועד כתיבתו. הוא אינו ייעוץ משפטי ואינו תחליף לבדיקה של המקרה הספציפי שלכם על ידי עורך דין.

נחשדתם בהפקרה, או שאתם מתלבטים אם לפנות למשטרה?

הגרסה שתמסרו תקבע מה ייחשב "ידיעה". פנייה למשרד עו"ד סיוון כהן לפני החקירה תעזור לכם למסור אותה נכון.