לדעת את הקוד של הטלפון של בן או בת הזוג ולהשתמש בו כדי לקרוא את ההודעות נראה כמו אותו דבר. בעיני החוק אלה שני דברים שונים לגמרי. הקוד הוא פרט שנמסר לכם בנסיבות מסוימות, לרוב כדי להתקשר בשעת חירום או לבדוק משהו בשביל הצד השני. השימוש בו כדי לעבור על שיחות, לצלם מסכים ולהעביר אותם לעורך הדין בהליך הגירושין הוא מעשה אחר, שעשוי להיחשב חדירה לחומר מחשב שלא כדין. מי שעשה זאת מגלה לעתים שהראיה שהשיג פסולה, ושבמקום לחזק את עמדתו בהליך המשפחתי, פתח נגד עצמו תיק פלילי.
עיקרי הדברים
- חדירה לחומר מחשב שלא כדין היא עבירה - סעיף 4 לחוק המחשבים קובע עונש של עד שלוש שנות מאסר, ועד חמש שנים כשהחדירה נועדה לביצוע עבירה אחרת.
- ידיעת הסיסמה אינה הסכמה - השאלה היא אם הייתה רשות להיכנס למטרה הזו, ולא אם הייתה אפשרות טכנית.
- רוגלה שמעבירה הודעות בזמן אמת היא האזנת סתר - עבירה שהעונש עליה עד חמש שנות מאסר, וכך גם התקנת אמצעי לשם כך.
- העתקת הודעות היא גם פגיעה בפרטיות - העתקת תוכן של כתב שלא נועד לפרסום, בלי רשות, היא אחת הדרכים שמנה חוק הגנת הפרטיות.
- הראיה עלולה להיפסל - חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות פסול לשמש ראיה בלי הסכמת הנפגע, אלא אם בית המשפט התיר זאת מנימוקים שיירשמו.
- הקלטת שיחה שאתם צד לה שונה - היא אינה האזנת סתר לפי ההגדרה הכללית, אף שיש לכך חריגים.
ידיעת הקוד אינה רשות: מתי כניסה לטלפון היא "חדירה"
חוק המחשבים, התשנ"ה-1995, קובע בסעיף 4 שמי שחודר שלא כדין לחומר מחשב הנמצא במחשב, דינו מאסר שלוש שנים. החדירה מוגדרת באותו סעיף כחדירה באמצעות התקשרות או התחברות עם מחשב, או על ידי הפעלתו[1]. טלפון חכם הוא מחשב לכל דבר, וההודעות, התמונות, היסטוריית הגלישה וקבצי הענן שבו הם חומר מחשב.
המילים החשובות בסעיף הן "שלא כדין". החוק אינו מגדיר במפורש מה הן, והפרשנות שהתגבשה בפסיקה מתמקדת בשאלת ההרשאה: האם בעל המכשיר הסכים לשימוש הזה[5]. כאן נכנסת ההבחנה שבפתיחה. בן זוג שקיבל את הקוד כדי לענות לשיחה כשהצד השני נוהג, או כדי לצלם בשבילו מסמך, קיבל הרשאה מוגבלת. כניסה לאותו מכשיר כדי לקרוא שיחות פרטיות, בלי ידיעת בעליו, חורגת מההרשאה הזו.
השאלה העובדתית היא כמעט תמיד מה היה מוסכם בין בני הזוג, במפורש או בהתנהגות. זוגות שנהגו לאורך שנים להשתמש זה בטלפון של זה באופן חופשי נמצאים במקום שונה מזוגות שבהם כל אחד שמר על המכשיר שלו. גם הנסיבות משנות: כניסה שנעשתה כשהיחסים כבר עלו על שרטון, כשהצד השני ישן, ושבמהלכה נשלחו צילומי מסך למכשיר אחר, מספרת סיפור ברור למדי על היעדר הסכמה.
סעיף 5 לחוק מחמיר את העונש לחמש שנות מאסר כאשר החדירה נעשתה כדי לבצע עבירה אחרת. מי שנכנס לטלפון של בן הזוג כדי לאסוף חומר שבו יאיים עליו או יסחט אותו, עלול למצוא את עצמו מואשם בעבירה החמורה יותר, ולא רק בחדירה.
שלושה מעשים, שלושה חוקים: לקרוא, להעתיק, להתקין
לא כל מעשה שקשור לטלפון של בן הזוג נבחן לפי אותו חוק. ההבחנה בין המעשים חשובה, משום שהיא קובעת את העבירה האפשרית, את העונש ואת גורל הראיה.
המעשה הראשון הוא קריאה: כניסה למכשיר ועיון בתוכן שלו. זה התחום של חוק המחשבים, כפי שתואר למעלה. המעשה השני הוא העתקה: צילום מסך של שיחות, העברתן לטלפון אחר או שמירתן. כאן נכנס לתמונה גם חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. סעיף 2(5) שלו מונה כפגיעה בפרטיות העתקת תוכן של מכתב או של כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתוכנו, בלי רשות הנמען או הכותב, וכתב לעניין זה כולל גם הודעה אלקטרונית. סעיף 5 קובע שפגיעה במזיד בפרטיות בדרך זו היא עבירה שדינה עד חמש שנות מאסר[3].
המעשה השלישי, והחמור ביותר, הוא התקנה: אפליקציית מעקב או רוגלה שמעבירה את ההודעות, השיחות או המיקום של בן הזוג בזמן אמת. חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979, מגדיר "שיחה" כדיבור או כתשדורת, לרבות בתקשורת בין מחשבים, ו"האזנת סתר" כהאזנה בלי הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה[4]. לפי סעיף 2 לחוק, מי שמאזין האזנת סתר שלא על פי היתר כדין, מי שמשתמש בתוכן שהושג כך או מגלה אותו ביודעין, ומי שמתקין אמצעי לשם האזנה כזו, דינו עד חמש שנות מאסר[2]. בחוק המחשבים יש החרגה מפורשת: חדירה שהיא האזנה לפי חוק האזנת סתר אינה נכנסת לסעיף 4, משום שהיא כבר מוסדרת בחוק המיוחד.
עצור - אפליקציית "בקרת הורים" על הטלפון של בן הזוג
אפליקציות שמשווקות כבקרת הורים או כאמצעי "למציאת מכשיר" מסוגלות להעביר הודעות, היסטוריית שיחות ומיקום למכשיר אחר. התקנה שלהן על הטלפון של אדם בגיר בלי ידיעתו אינה נעשית חוקית רק בגלל שם האפליקציה. כשהתוכנה מיירטת תקשורת, המעשה עשוי להיחשב האזנת סתר, וגם השימוש בחומר וגם התקנת האמצעי הם עבירות נפרדות. עצם קיומה של האפליקציה על המכשיר הוא ראיה שקל מאוד למצוא.
מיקום, מצלמות וחשבונות בענן
הטלפון אינו הזירה היחידה. חלק ניכר מהמעקב בין בני זוג נעשה היום דרך שירותים שמחוברים לטלפון: שיתוף מיקום, חשבון ענן משותף, מצלמת בית חכמה או חשבון דואר שהסיסמה שלו נשמרה במחשב המשפחתי. כל אחד מהם מעורר את אותן שאלות של הרשאה, בגרסה מעט שונה.
מעקב אחר מיקומו של אדם בלי ידיעתו עשוי להיכנס לסעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, שמונה כפגיעה בפרטיות בילוש או התחקות אחרי אדם העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת[3]. גם כאן פגיעה במזיד היא עבירה לפי סעיף 5. שיתוף מיקום שהופעל בהסכמה, בתקופה שבה היחסים היו תקינים, ונשאר פעיל אחרי הפרידה בלי שהצד השני ידע, הוא מקרה גבולי שתלוי בעובדות: מה הוסכם, מי ידע ומה נעשה במידע.
חשבון ענן משותף או מחשב משפחתי מעלים שאלה דומה. קבצים שבני הזוג שמרו במשותף לאורך השנים שונים מתיקייה פרטית של אחד מהם, ומכאן ששוב מדובר בשאלה של הרשאה ולא של יכולת טכנית. הכלל שעובר כחוט השני בכל המקרים הוא שהאפשרות להיכנס אינה מלמדת על הזכות להיכנס, ובית המשפט יבחן מה בעל החשבון הסכים לו באמת.
מה קורה לראיה בבית המשפט
בהליכי גירושין, משמורת או חלוקת רכוש, המטרה של מי שנכנס לטלפון היא לרוב להשיג ראיה. החוק מתייחס לראיות כאלה בחשדנות. סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות קובע שחומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לשמש ראיה בבית משפט, ללא הסכמת הנפגע, אלא אם בית המשפט התיר להשתמש בחומר מנימוקים שיירשמו, או אם לפוגע עמדה הגנה או פטור לפי החוק[3].
המשמעות היא שהפסילה אינה מוחלטת. בית המשפט רשאי להתיר את השימוש, והוא שוקל לשם כך את מידת הפגיעה בפרטיות מול חשיבות הראיה לגילוי האמת, ובהליכים שעניינם טובת ילדים השיקול האחרון משקלו רב. אבל מי שבנה את כל התיק שלו על חומר כזה לוקח סיכון ממשי שהחומר לא יתקבל, ושעצם האופן שבו הושג יפגע באמינותו.
ההסדר בחוק האזנת סתר נוקשה יותר. סעיף 13 לחוק קובע שדברים שנקלטו בהאזנת סתר שלא כדין אינם קבילים כראיה, למעט בשני מקרים: הליך פלילי בשל עבירה לפי חוק האזנת סתר עצמו, והליך פלילי בשל פשע חמור, כשבית המשפט הורה על קבלת הראיה[2]. הליך גירושין, משמורת או חלוקת רכוש אינו הליך פלילי, ולכן חומר שהושג ברוגלה שיירטה שיחות אינו קביל בו לפי לשון החוק. בהליך פלילי בגין ההאזנה עצמה, לעומת זאת, החומר קביל, ובמקרה כזה הוא ישמש נגד מי שהאזין.
חשוב לדעת: הקלטת שיחה שאתם צד לה
האזנת סתר מוגדרת כהאזנה בלי הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה. מי שמקליט שיחה שהוא עצמו משתתף בה הוא בעל שיחה, ולכן ככלל אין מדובר בהאזנת סתר, גם אם הצד השני אינו יודע שהוא מוקלט. סעיף 3 לחוק קובע חריגים: הקלטה כזו תיחשב האזנת סתר כשנעשתה לשם ביצוע עבירה או גרימת נזק, או כדי לגלות דברים שבינו לבינה שהם מצנעת האישות, שלא לצורך הליך משפטי בין בני זוג. הקלטת שיחה כדי להציג אותה בהליך משפטי בין בני הזוג אינה נכנסת לחריג האחרון.
הצד שנפגע: תלונה, תביעה ודרכים לעצור את המעקב
מי שגילה שבן הזוג נכנס לטלפון שלו, העתיק את השיחות שלו או התקין עליו תוכנת מעקב, יכול לפעול בכמה מישורים במקביל. המישור הפלילי הוא הגשת תלונה במשטרה, בגין חדירה לחומר מחשב, פגיעה בפרטיות או האזנת סתר, לפי העניין. כדאי לשמור את המכשיר במצבו הנוכחי ולא למחוק את האפליקציה החשודה לפני שמתייעצים, משום שהיא עצמה הראיה החזקה ביותר שיש לנפגע.
במישור האזרחי, חוק המחשבים קובע בסעיף 7 שהפרעה שלא כדין לשימוש במחשב או בחומר מחשב היא עוולה, וחוק הגנת הפרטיות קובע שפגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית ומאפשר לפסוק פיצוי גם בלי הוכחת נזק[1][3]. במישור הדיוני, הנפגע רשאי להתנגד להגשת החומר כראיה בהליך המשפחתי, בהתבסס על סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות ועל סעיף 13 לחוק האזנת סתר.
כשהמעקב מלווה בהודעות מאיימות, בהגעה למקומות שבהם הנפגע נמצא או בשימוש בחומר כדי להפעיל לחץ, אפשר לשקול גם צו למניעת הטרדה מאיימת. מעקב דיגיטלי אחרי בן זוג לשעבר הוא לא פעם חלק מתמונה רחבה יותר, שבה, למשל, בן זוג לשעבר מאיים בתלונה במשטרה כדי להשיג יתרון בהליך.
נחשדתם בחדירה לטלפון: איך מתנהלים
הצד השני של אותה תמונה הוא מי שקיבל זימון לחקירה בחשד שנכנס לטלפון של בן או בת הזוג. במצב הזה רבים בטוחים שאין כאן עבירה אמיתית: הם היו נשואים, הקוד היה ידוע, והחומר נועד "רק לעורך הדין". אלה טיעונים שיש להם מקום בהגנה, אבל הם צריכים להיטען נכון ובזמן הנכון.
החקירה בתיקים כאלה מתמקדת בשתי שאלות: מה הייתה ההרשאה, ומה נעשה בחומר. החוקרים ירצו לדעת איך הקוד הגיע אליכם, אם השתמשתם בו בעבר בידיעת בן הזוג, מתי בדיוק נכנסתם, מה צילמתם או העתקתם, למי העברתם את החומר, והאם הותקנה תוכנה כלשהי. בתיקים שבהם יש חשד להאזנה, המשטרה עשויה לבקש לתפוס גם את המכשירים שלכם, וההיכרות עם הכללים של חיפוש משטרתי בסמארטפון חשובה כבר בשלב הזה.
יש גם השלכה שנוגעת להליך המשפחתי עצמו. תיק פלילי שנפתח במהלך הליך גירושין משפיע על האווירה בהליך, ולעתים גם על שיקולי משמורת. לכן ההחלטה מה לומר בחקירה, ואם להגיש את החומר בהליך המשפחתי בכלל, צריכה להתקבל בתיאום בין ההגנה הפלילית לבין הייצוג בתיק המשפחה. זה תחום שבו מומחיות של עורך דין לעבירות מחשב משתלבת באופן ישיר בניהול הסכסוך כולו.
מה בדרך כלל מותר ומה בדרך כלל אסור
- להקליט שיחה שאתם משתתפים בה, כדי להציג אותה בהליך: ככלל מותר
- לשמור הודעות שבן הזוג שלח אליכם: מותר, אתם הנמענים שלהן
- לצלם מסך של הודעות שבן הזוג שלח לאחרים, מתוך הטלפון שלו: עלול להיות עבירה
- להיכנס לטלפון בקוד שנמסר לכם למטרה אחרת: עלול להיות חדירה שלא כדין
- להתקין אפליקציה שמעבירה אליכם את ההודעות של בן הזוג: עלול להיות האזנת סתר
- להשאיר שיתוף מיקום פעיל אחרי פרידה, בלי ידיעת הצד השני: תלוי בנסיבות, ועלול להיות פגיעה בפרטיות
מילון מושגים
- חומר מחשב - תוכנה או מידע שנמצאים במחשב, ובכלל זה הודעות, תמונות וקבצים בטלפון חכם.
- חדירה לחומר מחשב - גישה לחומר מחשב באמצעות התקשרות או התחברות עם מחשב, או על ידי הפעלתו. כשהיא נעשית שלא כדין, היא עבירה לפי סעיף 4 לחוק המחשבים.
- האזנת סתר - האזנה לשיחה של אחר, קליטתה או העתקתה באמצעות מכשיר, בלי הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה. כוללת גם תקשורת בין מחשבים.
- בעל שיחה - מי שמשתתף בשיחה. הקלטה שהוא עושה אינה האזנת סתר לפי ההגדרה הכללית, למעט החריגים בסעיף 3 לחוק.
- רוגלה - תוכנה שמותקנת על מכשיר בלי ידיעת בעליו ומעבירה ממנו מידע, כמו הודעות, שיחות או מיקום, למכשיר אחר.
- קבילות ראיה - השאלה אם בית המשפט רשאי להתחשב בראיה. חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות או בהאזנת סתר שלא כדין עלול להיות בלתי קביל.
שאלות ותשובות
אנחנו נשואים והקוד ידוע לי. זה עדיין יכול להיות עבירה?
כן. העבירה לפי סעיף 4 לחוק המחשבים היא חדירה "שלא כדין", והשאלה המכרעת היא אם הייתה הרשאה לשימוש הזה, ולא אם הקוד היה ידוע. קוד שנמסר למטרה מוגבלת אינו מתיר לעבור על כל השיחות. בני זוג שנהגו לאורך זמן להשתמש בחופשיות זה בטלפון של זה נמצאים במצב שונה, וזו שאלה עובדתית שנבחנת בכל מקרה לגופו.
אפשר להגיש בבית המשפט לענייני משפחה צילומי מסך מהטלפון של בן הזוג?
זה מסוכן. לפי סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות פסול לשמש ראיה בלי הסכמת הנפגע, אלא אם בית המשפט התיר זאת מנימוקים שיירשמו. בית המשפט שוקל את מידת הפגיעה מול חשיבות הראיה, ולכן אין ודאות. אם החומר הושג באמצעות תוכנה שיירטה שיחות, חוק האזנת סתר פוסל אותו בהליך שאינו פלילי. ובכל מקרה, הגשתו עלולה לשמש ראיה נגדכם בתיק פלילי.
מותר לי להקליט שיחה עם בן הזוג בלי שהוא יודע?
ככלל כן, כשאתם משתתפים בשיחה. האזנת סתר מוגדרת כהאזנה בלי הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה, ומי שמשתתף בשיחה הוא בעל שיחה. סעיף 3 לחוק האזנת סתר קובע חריגים: הקלטה לשם ביצוע עבירה או גרימת נזק, או כדי לגלות דברים מצנעת האישות שלא לצורך הליך משפטי בין בני זוג. הקלטה של שיחה שבה אינכם משתתפים היא עניין אחר לגמרי.
גיליתי אפליקציית מעקב בטלפון שלי. מה עושים?
לא למחוק אותה מיד. האפליקציה עצמה, תאריך ההתקנה והחשבון שאליו היא מעבירה מידע הם ראיות. כדאי לצלם את מה שמופיע על המסך, להפסיק לנהל במכשיר שיחות רגישות, ולהתייעץ עם עורך דין לפני הגשת תלונה. התקנת אמצעי להאזנת סתר והשימוש בחומר שנאסף בו הם עבירות שהעונש עליהן עד חמש שנות מאסר, ובמקביל אפשר לתבוע פיצוי אזרחי.
מקורות
- [1] חוק המחשבים, התשנ"ה-1995, סעיפים 4, 5 ו-7 - נבו
- [2] חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979, סעיפים 1, 2, 3 ו-13 - נבו
- [3] חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, סעיפים 2, 4, 5 ו-32 - נבו
- [4] האזנת סתר: הגדרות והחוק בישראל - ויקיפדיה
- [5] חוק המחשבים ופרשנות המונח "חדירה" - ויקיפדיה
הבהרה: המידע במאמר זה הוא מידע כללי, ומשקף את המצב המשפטי במועד כתיבתו. הוא אינו ייעוץ משפטי ואינו תחליף לבדיקה של המקרה הספציפי שלכם על ידי עורך דין.
זומנתם לחקירה, או גיליתם מעקב אחריכם?
בתיקים שמשלבים פלילי והליך משפחתי, כל צעד משפיע על שני ההליכים. פנייה למשרד עו"ד סיוון כהן תעזור לכם להחליט מה לומר, מה להגיש ומה לא.

