ההרשעה בפלילים מותירה "עונש" נוסף המתלווה לאדם לכל חייו, בדמות סטיגמה חברתית ורישום פלילי המציב קשיים רבים. בדיוק משום כך, קיימת האפשרות לסיים הליך פלילי בתוצאה של אי הרשעה. זה אמנם לא זיכוי, אך בנסיבות רבות, היא אפשרות כדאית עבור נאשמים.
מהי אי הרשעה?
כאשר מוגש נגד אדם כתב אישום והראיות מוכיחות את אשמתו, התוצאה הסטנדרטית היא הרשעה והטלת עונש. אולם, החוק מכיר בכך שישנם מקרים יוצאי דופן שבהם עצם ההרשעה תיצור עוול גדול יותר מהתועלת שבה. עבור מצבים אלו, נולדה האפשרות של אי-הרשעה. סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי קובע כך:
ביטול הרשעה
192א. הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, או לצוות כי הנאשם ייתן התחייבות להימנע מעבירה, כאמור בסעיף 72(ב) לחוק העונשין, בלא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור.
אי הרשעה אינה זיכוי. בזיכוי, בית המשפט קובע שהנאשם חף מפשע וכי לא ביצע את המעשים המיוחסים לו. לעומת זאת, במצב של אי הרשעה, בית המשפט קובע שהנאשם אכן ביצע את העבירה, בין אם הודה בכך ובין אם הוכח הדבר בראיות. אולם למרות קביעת האשמה, בית המשפט בוחר להימנע מהרשעתו הפורמלית.
המשמעות המעשית של כך עבור הנאשם היא משמעותית. הנאשם אומנם יישא בעונש מסוים, אך יהיה זה עונש חינוכי או שיקומי ולא עונש מאסר.
- מעל 15 שנות ניסיון
- מרצה לעורכי דין פליליים
- התמחות במשרדי עו"ד הפליליים הטובים ביותר בארץ
- בעלת 2 תארים במשפטים מטעם אוניברסיטת בר אילן
חשוב מכך, הנאשם יסיים את ההליך ללא הרשעה פלילית וללא רישום פלילי נלווה שיוכל לפגוע בו בהמשך חייו.
מעבר לעונש, הרשעה פלילית גוררת איתה מחירים לא פשוטים בדמות הרישום הפלילי. היא מביאה לפגיעות תעסוקתיות, שלילת רשיונות מסוימים, קושי בקבלת ויזה למגוון מדינות וכדומה. כאשר מדובר בקטינים, הדבר יכול לפגוע בגיוס לצבא וכדומה.
אפילו מעסיקים פרטיים (אף על פי שאסור להם לדרוש זאת), מנצלים לעיתים את זכותו של אדם לעיין ברישום של עצמו ודורשים ממנו להציג "תעודת יושר" כתנאי לקבלה לעבודה. משום כך, אי הרשעה מציעה מזור מסוים למצב הזה.
|
💡חשוב להבהיר💡 רישום פלילי ללא הרשעה, כן נכלל במרשם הפלילי. עם זאת, תקופת המחיקה שלו קצרה משמעותית מתקופת מחיקה של הרשעה פלילית רגילה, ועומדת על כ-5 שנים מיום מתן פסק הדין. |
"הלכת כתב" לאי הרשעה
האפשרות להימנע מהרשעה נעשית לפי העקרונות המנחים שקבע בית המשפט העליון בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל. הלכה זו קובעת שני תנאים מצטברים לאי הרשעה לפי 192א:
- פגיעה חמורה בשיקום: על הנאשם להוכיח שההרשעה עצמה תגרום לו פגיעה חמורה בשיקום. לא מספיק לטעון ל"בושה" או "אי נעימות", אלא יש להראות נזק קונקרטי וממשי. למשל, פיטורים מיידיים מהעבודה, שלילת רישיון עיסוק או הפסקת לימודים במקצוע הדורש רישום נקי. בהקשר הזה מעניין לציין כי באופן אירוני, ככל שמדובר בנאשם בעל סטטוס חברתי גבוה (כזה שיפגע כתוצאה מן ההרשעה) כך גובר הסיכוי של הנאשם לאי הרשעה.
- נסיבות העבירה מאפשרות זאת: סוג העבירה ונסיבות ביצועה מאפשרים לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי באינטרס הציבורי ובשיקולי ענישה אחרים כמו הרתעה. מטבע הדברים, ככל שהעבירה חמורה יותר, כך קטנים הסיכויים לאי הרשעה.
בית המשפט קובע כי רק במקרים שבהם הנזק לנאשם מההרשעה הוא חמור ובלתי פרופורציונלי לחלוטין לחומרת העבירה, ניתן יהיה לחרוג מהכלל ולהימנע מהרשעה.
מי קהל היעד להליך אי הרשעה? (ולמה זה מיועד לאנשים נורמטיביים)
מהתנאים הללו ברור שהליך אי הרשעה אינו מיועד לעבריינים חוזרים או "מקצועיים". עבורם, הרשעה נוספת היא חלק מ"סיכון מקצועי" והאינטרס הציבורי להרתיע אותם גובר.
ההליך מיועד בראש ובראשונה לאנשים נורמטיביים מן השורה, ללא עבר פלילי, שזוהי עבורם הסתבכות ראשונה ויחידה עם החוק. אלו מקרים שבהם ברור כי העבירה מהווה "מעידה חד פעמית" ואינה משקפת דפוס התנהגות עברייני. ההיגיון הוא שהנזק שייגרם לאדם כזה ולחברה מהרשעתו גדול מהתועלת שבענישה מרתיעה.
הדבר נכון במיוחד לגבי קטינים ונאשמים צעירים, שכל עתידם לפניהם ושיקולי השיקום בעניינם הם בעלי משקל מכריע.
בית המשפט לוקח שיקולים נוספים בחשבון:
- חומרת העבירה: האם מדובר בעבירה קלה יחסית? האם הנסיבות היו ברף הנמוך של העבירה?
- עבר הנאשם: האם זהו עברו הפלילי הראשון והיחיד?
- לקיחת אחריות: האם הנאשם הודה במעשה, הביע חרטה כנה, ונטל אחריות?
- נזק לקורבן: האם הנאשם פעל לפצות את קורבן העבירה?
- מסוכנות: האם הסבירות שהנאשם יבצע עבירות נוספות היא נמוכה?
- נסיבות אישיות: גילו של הנאשם, מצבו הבריאותי, ותנאי חייו.
תסקיר לצורך אי הרשעה
כמעט בלתי אפשרי להשיג אי הרשעה ללא המלצה חיובית של שירות המבחן. כאשר בית המשפט שוקל אי הרשעה, הוא שולח את הנאשם להערכה אצל קצין מבחן. קצין המבחן נפגש עם הנאשם, מתרשם ממנו, בוחן את הרקע שלו, את מידת החרטה ואת הפוטנציאל השיקומי שלו.
בסיום התהליך, מוגש לבית המשפט תסקיר ובו המלצה מקצועית. אם שירות המבחן ממליץ להימנע מהרשעה, זוהי תמיכה משמעותית מאוד בבקשת ההגנה. לכן, ההכנה של הנאשם לקראת הפגישה עם שירות המבחן היא שלב קריטי בניהול התיק, וצעד שעורך דין מנוסה חייב ללוות באופן אישי.
העונשים באי הרשעה
חשוב להדגיש שוב: אי הרשעה היא לא זיכוי, ובית המשפט לא פוטר את הנאשם מכלום. הנאשם עדיין נושא בעונש, אך זהו עונש שיקומי-חינוכי ולא עונש עונשי-מרתיע. העונשים הנפוצים במקרה של אי הרשעה אינם כוללים מאסר בפועל או עבודות שירות (הנחשבות חלופת מאסר).
העונשים הנלווים הם קלים יותר. למשל, בית המשפט עשוי להטיל צו של"צ (שירות לתועלת הציבור), שזה ביצוע כמה שעות התנדבות לטובת הקהילה. עונש נוסף הוא פיקוח בצו שירות המבחן, ואולי שילוב של השתתפות בקבוצה טיפולית. לעתים בית המשפט עשוי להטיל תשלום פיצויים לקורבן העבירה.
הדרך לתוצאה: כיצד עורך דין פלילי פועל להשגת הסדר אי הרשעה?
הנתונים הסטטיסטיים מראים כי אי הרשעה היא תוצאה נדירה. דו"ח הפרקליטות משנת 2017 הראה שרק 7% מהתיקים הפליליים הסתיימו ללא הרשעה. נתון זה ממחיש עד כמה חיוני לפעול בצורה משפטית מדויקת, ועד כמה נדרש ייצוג של עורך דין פלילי מנוסה.
ישנן שלוש דרכים מרכזיות שבהן סנגור פועל להשגת מטרה זו:
- הסדר טיעון מול התביעה: הדרך המועדפת. עורך הדין מנהל משא ומתן עם התביעה, ולעיתים קרובות מגיעים להסכמה: הנאשם יודה, יישלח לתסקיר שירות מבחן, ואם התסקיר יהיה חיובי, התביעה תסכים (או לפחות לא תתנגד) לסיום ההליך באי הרשעה . ברוב המקרים, בית המשפט יכבד הסדר כזה. ניתן להגיע להסכמות כאלה עוד לפני הגשת כתב האישום, במסגרת הליך שימוע פלילי.
- שכנוע בית המשפט: במקרים שבהם התביעה מתנגדת לאי הרשעה, הסנגור יכול לנהל את המאבק ישירות מול בית המשפט. לאחר קבלת תסקיר חיובי, יטען עורך הדין כי מתקיימים כל התנאים של "הלכת כתב" וכי יש לחרוג מעמדת התביעה ולסיים את התיק ללא הרשעה.
- ביטול הרשעה (לאחר שניתנה): גם אם בית המשפט כבר הרשיע את הנאשם (למשל, לאחר שמיעת ראיות), החוק מאפשר (לפי סעיף 192א) לבית המשפט, לפני מתן גזר הדין, לבטל את ההרשעה ולהטיל במקומה צו של"צ או צו מבחן, אם ראה שיש בכך צדק.
מטרת הליך אי ההרשעה היא לאפשר לאנשים נורמטיביים, שמעדו באופן חד פעמי, להמשיך בחייהם מבלי לשאת אות קין פלילי. זוהי תוצאה חריגה שדורשת ניהול תיק מדויק, הכנה נכונה, ושכנוע של שירות המבחן ובית המשפט כי הנזק שבהרשעה עולה בהרבה על התועלת שבה.
