ביטול כתב אישום בשל פגיעה בזכות השימוע

בטרם מוגש כתב אישום, החשוד (בטרם יהפוך רשמית לנאשם) זכאי לשימוע לפני העמדה לדין, בו יכול להעלות טענות כנגד העמדתו לדין. מי שלא קיבל את זכותו לשימוע, עשוי לטעון כי מדובר בפגיעה בזכות להליך הוגן, וכי יש לבטל בגינה את כתב האישום. מתי פגיעה כזאת תביא לביטול כתב האישום? על כך במאמר זה.

 

מהי זכות השימוע?

השימוע הינו מתן הזדמנות לחשוד להציג את טענותיו בפני רשות התביעה לפני שתתקבל החלטה סופית אם להגיש נגדו כתב אישום. מטרת השימוע היא כפולה: ראשית, להגן על זכויות החשוד ולמנוע מצב של הגשת כתב אישום שלא לצורך. שנית, היא נועדה לסייע לרשות התביעה עצמה לקבל החלטה אחראית, צודקת ומדויקת יותר. לעיתים, החשוד מחזיק בראיות או בטיעונים משפטיים שהחוקרים לא נחשפו אליהם, ושיש בהם כדי לשנות את התמונה כולה. קיום שימוע הוגן חוסך משאבי תביעה ושיפוט יקרים הכרוכים בניהול הליך סרק.

בעבר, לא כולם נהנו מהזכות לשימוע. הפרקטיקה הזו החלה בתיקים של אישי ציבור, ולאחר מכן נכנסה לחוק כחובת יידוע בחוק סדר הדין הפלילי, וכיום כל בכל עבירות הפשע (כלומר, עבירות שהעונש המירבי בגינן הינו מעל שלוש שנים) יש שימוע בטרם הגשת כתב אישום.

הזכות לשימוע מעוגנת בסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי:

60א. (א) רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך.

החוק קובע כי כאשר רשות תביעה (פרקליטות או יחידת תביעות משטרתית) מקבלת חומר חקירה בעבירה מסוג "פשע" (עבירה שהעונש עליה הוא מעל שלוש שנות מאסר ), היא חייבת לשלוח לחשוד הודעה על כך ("מכתב יידוע"). מרגע קבלת ההודעה, עומדים לחשוד 30 ימים לפנות בכתב לרשות התביעה, ולהציג בקשה מנומקת מדוע יש להימנע מהגשת כתב אישום נגדו.

זכות זו היא מהותית. הפסיקה קבעה כי על התביעה לשמוע את הטענות ב"נפש חפצה", מתוך נכונות אמיתית להשתכנע. הליך השימוע לפני הגשת כתב אישום הוא ההזדמנות של הסנגור להצביע על חולשות בראיות, להציג ראיות הגנה, להעלות טיעונים משפטיים, או לשכנע שגם אם קיימות ראיות, האינטרס הציבורי אינו מצדיק העמדה לדין.

וכאשר לא ניתנה הזכות לשימוע?

מה קורה כאשר רשות התביעה מתעלמת מחובתה ומגישה כתב אישום בעבירת פשע מבלי ששלחה מכתב יידוע ומבלי שנתנה לחשוד את 30 הימים להגיב?

במקרה כזה, אפשר לטעון לפגם בהליך הגשת כתב האישום: חוק סדר הדין הפלילי מפרט בסעיף 149 רשימה של "טענות מקדמיות" שהנאשם רשאי להעלות בפני בית המשפט. אחת מטענות אלו היא "פגם או פסול בכתב האישום". הפסיקה קבעה באופן ברור כי הגשת כתב אישום תוך רמיסת זכות השימוע היא פגם חמור שכזה.

בע"פ 172/82 שלמה אטיאס נ' מדינת ישראל נדון עניינו של נאשם בגין שימוש בסמים. בעת הטיעונים לעונש, התביעה טענה כי מדובר בכמות של סחר בסמים, ולא שימוש. דבר זה קרה משום שהתביעה הגישה את הסמים שנתפסו בביתו של הנאשם רק לאחר הכרעת הדין (אבל לפני גזר הדין). עובדה זו פגעה ביכולת של הנאשם לטעון שמדובר בשימוש אישי ולא בכמות לסחר. בית המשפט קבע כי מדובר בפגם בכתב האישום שעלה לכדי עיוות דין, וטענות הנאשם ביחס לעונש התקבלו. אמנם לא באותו מקרה לא דובר על הזכות לשימוע, אבל הדין הוא זהה (פגם או פסול בכתב האישום).

אם בית המשפט מקבל את הטענה ומגיע למסקנה כי זכות השימוע אכן הופרה באופן לא מוצדק, בסמכותו להורות על ביטול כתב האישום.

 

💡חשוב להבין💡 ביטול כתב אישום בשל פגם פרוצדורלי אינו מהווה זיכוי. הביטול אינו מונע מהתביעה להגיש את כתב האישום מחדש. במקרה של ביטול עקב אי-קיום שימוע, התוצאה הסבירה היא שבית המשפט יבטל את האישום, ויאפשר לתביעה להגישו מחדש אך ורק לאחר שתקיים הליך שימוע תקין.

 

שימוע בדיעבד מול ביטול

בתי המשפט נוהגים בזהירות רבה לפני שהם מורים על ביטול כתב אישום. לעיתים, גם כאשר בית המשפט מכיר בכך שנפל פגם וזכות השימוע נפגעה, הוא עשוי לבחור בסעד מתון יותר מאשר ביטול מוחלט (במשפט הישראלי מעדיפים פסלות יחסית אל מול פסלות מוחלטת).

במקרים רבים, בית המשפט לא יבטל את האישום, אלא יורה על עיכוב ההליכים המשפטיים, ויחזיר את התיק לתביעה על מנת שתקיים שימוע בדיעבד. כלומר, המשפט "יוקפא" זמנית, לנאשם תינתן הזדמנות להשמיע את טענותיו בפני התביעה, ורק לאחר שהתביעה תשקול אותן מחדש ותודיע אם היא עומדת על האישום, המשפט יימשך. על אף שזהו אינו ביטול, מדובר בהישג חשוב עבור ההגנה, שכן היא מקבלת הזדמנות לשכנע את התביעה לחזור בה מכתב האישום גם לאחר שכבר הוגש.

מעבר לכך, אפשר לנצל את המצב לצורך הסדר טיעון מקל בין הנאשם לתביעה.

ההחלטה אם לבטל או להסתפק בשימוע בדיעבד תלויה בחומרת הפגם. אם הסנגור יצליח להוכיח שהפגיעה בזכות הייתה מכוונת, זדונית, או שגרמה לנאשם נזק ראייתי בלתי הפיך, הוא עשוי לשכנע את בית המשפט כי הדבר עולה כדי "הגנה מן הצדק" – דוקטרינה המאפשרת ביטול אישום כאשר התנהגות הרשות הייתה "שערורייתית" ופגעה קשות בעקרונות ההגינות.

 

 

החריגים לכלל: מתי התביעה רשאית שלא לקיים שימוע?

זכות השימוע בעבירות פשע היא רחבה מאוד, אך החוק והתקנות קובעים לה מספר חריגים:

1.  חשוד במעצר: כאשר החשוד נתון במעצר בעת הגשת כתב האישום, החוק פוטר את התביעה מחובת שימוע. הרציונל הוא יעילות ורצון שלא להאריך את מעצרו של אדם ללא משפט.
2.  עבירות אלימות במשפחה: תקנות ספציפיות מחריגות עבירות מסוימות מתחום האלימות במשפחה מחובת שימוע, גם אם הן עבירות פשע.
3.  החלטה מנומקת של בכיר: פרקליט מחוז או ראש יחידת תביעות רשאים להחליט על הגשת כתב אישום ללא שימוע מטעמים מיוחדים שיירשמו. למשל, כאשר יש אינטרס ציבורי דחוף בהגשת האישום.

 

חשיבות הייצוג המשפטי באיתור הפגם

זכות השימוע היא אחת מזכויות היסוד החשובות ביותר של חשוד בהליך הפלילי. פגיעה בה מהווה פגם מהותי ויסודי בעבודת התביעה. נאשם בכתב אישום בעבירת פשע, חייב לפנות מיד לייצוג משפטי. עורך דין פלילי מנוסה יבצע בדיקה מיידית לא רק של הראיות, אלא של תקינות ההליך הפרוצדורלי.

עורך הדין יבדוק האם התביעה קיימה את חובתה ליידוע כדבעי, ויראה האם יש מקום לטעון לפגם כזה או אחר בכתב האישום.