קבלת דבר במרמה נחשבת לאחת מעבירות ההונאה הנפוצות בתחום המשפט הפלילי. סעיף 414 לחוק העונשין מגדיר את המונח "דבר" כמיטלטלין, זכות, מקרקעין ואו טובת הנאה, דהיינו, הפקת רווח כלשהו, בין שהוא רווח חומרי כמו קרקע, ממון ורכוש מכל סוג, ובין שאיננו מוחשי כמו משרה, מוניטין וזכייה במכרז.
בעניין זה, מבהירה עורכת הדין סיוון כהן שבהתאם לפרשנות המשפטית בפסיקות שונות, הגדרת העבירה מבוססת על עצם ההנאה שמפיק המבצע ממה שלקח ולא על הנזק שנגרם לאדם שממנו נלקח הדבר. המונח "מרמה" מוגדר בחוק העונשין כטענה עובדתית שקרית, שהאדם הטוען אותה אם בעל פה, אם בכתב או בהתנהגות, יודע שמדובר בטענה שקרית, אך הוא נוקט בה לצורך הפקת רווחים.
עבירה שבוצעה בנסיבות מחמירות
חשוב להדגיש שעבירת קבלת דבר במרמה מתייחסת בחוק העונשין גם להתחזות של האדם לאדם אחר לשם ביצוע העבירה. על פי סעיף 415 לחוק העונשין, דינו של המקבל דבר במרמה הוא שלוש שנות מאסר, ובמידה העבירה בוצעה בנסיבות מחמירות, שאז עומד הדין על חמש שנות מאסר.
בהתאם לתקופת המאסר המרבית, עבירת קבלת דבר במרמה מסווגת כעוון, בעוד שעבירה זו המבוצעת בנסיבות מחמירות מסווגת כפשע. המחוקק יוצר הבדלה בין עבירה "סטנדרטית" לבין עבירה בנסיבות מחמירות.
המושג "נסיבות מחמירות" מתייחס למספר מצבים, כמו לדוגמה עבירה שבוצעה בידי אדם אשר ניצל את מעמדו לצורך זה או עבירה שנעשתה במקביל עם עבירות כמו הפרת אמונים, זיוף וכיוצא בזה.
מקרים הממוקמים בתחום האפור של החוק
עבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות נגזרת ממגוון גורמים נוספים כגון היקף העבירה (כמו למשל עבירה שבוצעה כלפי אנשים רבים או שהיקף הנזק גבוה במיוחד), תכנון ושיטתיות (כמו למשל עבירה שנעשתה לאורך זמן, תוכננה מראש באופן מתוחכם ומפורט וכן הלאה). בית המשפט פוסקים על פי רוב עונשי מאסר או קנסות על אלו שהורשעו בביצוע העבירה בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי, חומרת העבירה ושיקול דעתם.
עוה"ד סיוון כהן מציינת שישנם מקרים מובהקים וברורים של קבלת דבר במרמה, אך ישנם לא אחת גם מקרים הממוקמים בתחום האפור של החוק, כמו הגבול שבין האדרה עצמית לבין התחזות לאדם אחר לצורך פיתוי וקבלת טובות הנאה מיניות ואו אחרות. בנסיבות הללו, מומלץ להיוועץ בעורך דין פלילי כדי לדעת האם מדובר בדבר עבירה.
