עתירות אסיר

כל אסיר או עצור רשאי להגיש עתירה מנהלית המכונה "עתירת אסיר", בנוגע לתנאי מאסרו או מעצרו. העתירה מוגשת כנגד אדם או גוף בנוגע למאסר או לתנאי המאסר. לרוב, העתירה תוגש כנגד רשויות המדינה ובהן: שירות בתי הסוהר (שב"ס), ועדת אלימות במשפחה, ועדת גילוי עריות ועוד, ו/או כנגד בעלי תפקידים הקשורים בעניין.

עתירת האסיר תוגש לבית המשפט המחוזי אשר באזור שיפוטו מצוי מתקן הכליאה בו שוהה האסיר. הדיון בעתירה יתקיים בבית משפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. לרוב, העתירה תדון בפני שופט אחד זאת, למעט כאשר מוגשת עתירה על החלטת ועדת שחרורים.

מטרת הגשת עתירת האסיר הינה הגנה על צרכיו וזכויותיו הבסיסיים של האסיר. בית המשפט, בהחלטתו בנושא העתירה, ייעזר במבחני הסבירות והמידתיות אשר נקבעו בפסיקה לצורך ביקורת על החלטת הרשות ו/או הגוף ו/או בעלי התפקיד בעניינו של האסיר. בית המשפט יבחן האם נפלו כשלים וליקויים בהחלטת הגוף השלטוני והאם החלטתו סבירה ומדתית.

ניתן להגיש עתירות אסיר, בין היתר, בנושאים הבאים:

• יציאה לחופשות מן הכלא
• התייחדות
• עתירה בנוגע לתנאי מאסר
• עתירה לקבלת טיפול רפואי
• עתירה כנגד החלטות של ועדות שחרורים
פנייה לעו"ד מנוסה בתחום הפלילי-מנהלי, תסייע רבות לאסיר ולמשפחתו. שכן, עו"ד מנוסה יוכל להעריך את סיכויי העתירה, לפנות לגורמים הרלבנטיים עוד בטרם העתירה ולברר עמדתם ואף להציג באופן המשפטי את צרכיו של האסיר בגוף העתירה ובפני בית המשפט.