מהו דינם של מעשני הקנאביס הרפואי ומתי ייחשבו כמי שנהגו תחת השפעה סמי מסוכנים.
מאת עו"ד סיוון כהן
נהיגה תחת השפעת סמים מהווה את אחת העבירות החמורה שבדיני התעבורה. סעיף 26 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, קובע כי לא ינהג אדם ברכב כאשר הוא נתון תחת השפעת סמים משכרים או משקאות משכרים.
אדם שנתפס נוהג תחת השפעת סמים צפוי לענישה מחמירה הכוללת בין היתר, רכיב של פסילה בפועל לתקופה ממושכת. אלפי נהגים מאבדים את רישיונם ואת פרנסתם בדרך הזו הגם שאינם מצויים תחת השפעה אקטיבית של הסם וזאת משום שהבדיקות המשטרתיות המתבצעות לצורך איתור הסמים שונות מאלה המבוצעות לצורך איתור אלכוהול.
מה ההבדל בין נהיגה תחת השפעת אלכוהול לבין נהיגה תחת השפעת סמים?
- מעל 15 שנות ניסיון
- מרצה לעורכי דין פליליים
- התמחות במשרדי עו"ד הפליליים הטובים ביותר בארץ
- בעלת 2 תארים במשפטים מטעם אוניברסיטת בר אילן
לא אחת נדמה כי קיימת זהות בין עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול לבין עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים. אולם, בפועל קיים שוני בין העבירות הללו – שוני זה בא לידי ביטוי בדרכי האכיפה, הבדיקות ואף בחומרת הענישה ותפיסתה על ידי בית משפט.
כך גם, בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול המחוקק קבע רף מנימיאלי של 290 מק"ג ואשר החוצה אותו יחשב למי שנהג שיכור, זאת להבדיל מעבירה של נהיגה תחת השפעה סמים לא נקבע רף צריכה מינמאלי ההופך את הנהיגה לעבירה ע"פ חוק.
במסגרת התיקון לפקודת התעבורה נקבעה החזקה לפיה, כל נהג שנמצא בגופו סם מסוכן או תוצר חילוף חומרים של סם מסוכן, יהיו הריכוז או הכמות שנמצאו אשר יהיו (זאת בשונה מאלכוהול), יורשע בעבירה של נהיגה בשכרות. נראה כי עסקינן בחזקה כמעט חלוטה שאינה ניתנת לסתירה או למצער קשה עד מאוד להצביע על דרכים ריאליות ומעשיות אשר באמצעותן ניתן להביא להפרכת חזקה זו.
על אף העובדה שהסכנה הכרוכה בנהיגה תחת השפעת אלכוהול טומנת בחובה סכנה רבה לנהג, לנוסעים ולמשתמשי הדרך כמו בנהיגה תחת השפעת סמים, המחוקק ראה להקפיד יותר עם מי שנהג אחרי שימוש בסמים מסוכנים משלא נקבע רף או הגבלות כלשהן לתחולת החזקה.
בע"פ 398/04 מדינת ישראל נ' דני בניאשווילי נקבע כי "בניגוד לאלכוהול, חל איסור מוחלט על השימוש בסמים מסוכנים בכל כמות שהיא, ואף נקבע בחוק כי הדבר מהווה עבירה"
בדיוק מהטעם הזה, המחוקק לא ראה להגביל את תחולת החזקה לעניין הנהיגה אחרי או תוך כדי שימוש בסם מסוכן – כך, הדבר אף בכל הנוגע למשתמשי קנאביס רפואי. נקודת המוצא השונה לפיה שימוש בסם מסוכן מכל סוג ובכל כמות אסור בתכלית האיסור, היא אשר עומדת ביסוד ההבחנה.
מהו דינם של צרכני סם ברישיון?
כיום לא קיימת מדיניות העמדה לדין המאבחנת בין צרכני סם ברישיון לאלה שהשתמשו בסם ללא רישיון.
נכון לעת הזו, סוגיית מעשני הקנאביס בכל הנוגע לנהיגה ברכב טרם הוסדרה בחקיקה. עמדת המדינה כיום הינה שיש מקום להגיש כתבי אישום כנגד צרכני קנביס ברישיון וכי האכיפה כנגד נהגים צרכני קנביס עולה בקנה אחד עם החקיקה ועם פסיקת בית המשפט העליון כפי שהובאה ברע"פ 3174/12 רן שריג נ' מדינת ישראל. שם, נקבע כי החוק לא מבחין בין צרכני קנביס מכוח רישיון רפואי לבין אלו הצורכים אותו ללא רישיון.
על-פי גישת המדינה, האכיפה כיום נעשת בהתאם להוראות סעיף 64(ב)(2) לפקודת התעבורה לפיו, שיכור הוא מי שבגופו מצוי סם מסוכן כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים[נוסח חדש], תשל"ג – 1973 (להלן:"פקודת הסמים").
הקנביס מוגדר כסם מסוכן על פי פקודת הסמים ולכן, הקו המנחה את המדינה כמאשימה הוא שיש להעמיד לדין באופן שווה כל מי שבגופו נמצא סם מסוכן.
עמדת המדינה כשלעצמה מעלה תהיות ודילמות לא פשוטות שכן, יד אחת של המדינה נותנת רישיון לעשן קנאביס רפואי ואף מעניקה רישיון נהיגה והיד השנייה אוכפת איסור של נהיגה תחת השפעת קנאביס – אף אם מדובר במי שאוחז ברישיון לעשן כדין.
יתרה מזאת, נוצר מצב משפטי קשה לפיו המדינה מתירה שימוש בקנביס רפואי מבלי להתנות את הדבר בוויתור על רישיון הנהיגה ומנגד מעמידה את האזרח לדין בגין עבירת נהיגה תחת השפעת סמים.
מן הראוי שהמדינה תגבש מדיניות ברורה לגבי משתמשי הקנביס ברישיון לגבי העמדתם לדין ולגבי האפשרות אם בכלל לבחון האם השימוש בסם נעשה בתכוף לנהיגה והאם ניתן לבחון השפעה של הסם בפועל.
נכון לעת הזו, אין לנהג הצורך קנביס רפואי אלא להימנע מנהיגה כלל כדי לא להפר איסור זה, שכן שאלת הזמן הדרוש להתפוגגות הסם המסוכן, שרידיו ותוצרי החילוף לוטה בערפל – דרישה אשר ספק גדול אם ניתן לעמוד בה.
עיון בפסיקת בתי המשפט מעלה כי הוגשו לא מעט כתבי אישום כנגד משתמשי קנאביס ברישיון בגין נהיגה תחת השפעת סמים. הסוגייה המשפטית הדילמה הטמונה בה הגיעו עד לפתחו של בית המשפט העליון אשר הדגיש לא אחת כי אי הבהירות אינה רצויה ואף קרא למחוקק ליזום חקיקה אשר תסיר את הערפל האופף סוגיה זו (בענין שריג). אולם לצערנו, עד כה דבר לא נעשה והקושי נותר בעינו.
חרף האמור, בתי משפט נטו לא אחת לבטל כתבי אישום אשר הוגשו כנגד משתמשי קנאביס רפואי מקום בו ראו לעשות כן, מטעמים של הגנה מן הצדק. כך, נקבע בעניינו של נאשם כי עלו פגמים קשים וקיימת פגיעה ממשית בתחושת הצדק וההגינות פגיעה אשר לא ניתן לרפא אלא בביטולו של כתב האישום.
לפיכך, אם הוגש כנגדכם כתב אישום בגין נהיגה תחת השפעת סמים, בין אם בשימוש ברישיון כדין ובין אם לאו, אל תאמרו נואש ופנו לעורך דין מומחה לענייני תעבורה אשר יבחן את הכשלים המצויים בתיק ויסייע לכם להשיג את התוצאה המיוחלת.
עו"ד סיוון כהן הינה עו"ד מומחית למשפט הפלילי ודיני תעבורה.
